"אני בחיים לא אשכח את הצרחה הזאת" מספרת חובשת מהקהילה

מה קרה?

"ישבתי בבית כשקיבלתי טלפון מבוהל משכנה. תבואי מהר! הילד נחנק!

רצתי לשם וראיתי את האמא עומדת מבוהלת, חיוורת ורועדת בפתח הבית – לבנה כולה..

זה ממש אר"ן.. (אירוע רב נפגעים..)

 

מה קרה לילד?

הוא שיחק עם בלון שהתפוצץ, כנראה הכניס לפה חתיכת בלון והיא נשאבה פנימה.

 

איך הוא היה נראה כשהגעת?

"בתחילה הוא השתעל חזק, נשנק. תוך כדי בדיקה, אני רואה שהפסיק להוציא קול, אני ניגשת מיד לטפל.

אחד הסימנים הדורשים התייחסות קריטית ומהירה היא – אם התינוק לא משמיע קול..

 

אימהלה, אז מה עשית?

בדקתי מיד שהוא עדיין נושם, היה קושי משמעותי. ביצענו פעולות היימליך, להוצאת הבלון ובמקביל הזעקנו עזרה רפואית,

כעבור רגעים שנראו כמו נצח, חתיכת הבלון יצאה החוצה והוא התחיל לבכות…

 

רגע, הייתה לך עוד מטופלת, האמא, מה עשית?

האמא שמעה אותו בוכה, התחילה לבכות מהתרגשות גם.. ברוך ד' הילד שלה ניצל!

"אני יודעת שבלונים מסוכנים, אבל, פשוט- הייתי בטוחה שאצלנו זה לא יקרה…"

(הסיפור מפורסם באישורה לתועלת הרבים)

 

מה יש דווקא לבלונים?

בניגוד לחתיכת מזון שנכנס לפה, לעיתים נמס (ולעיתים לא..) בלון הוא גומי רך וגמיש.

הוא נצמד לקנה – לנתיב האויר כמו מדבקה קטנה שחוסמת את המעבר.

זו אחת הסיבות שבלונים נחשבים למסוכנים לילדים מתחת גיל 3.

מה באמת עושים כדי למנוע מצבי חנק?

דבר ראשון- לא להילחץ, סטרס ולחץ אף פעם לא קידמו אותנו לשום מקום.

נערכים מראש.

• אוספים מיד שאריות בלון שהתפוצצו..
• לא משאירים בלונים מנופחים בהישג יד של ילדים קטנים.
• משגיחים על ילדים בזמן פעילות עם בלונים.
• מכירים את סימני החנק ויודעים לפעול במהירות .

אז מה, לא נעשה הפעלות עם בלונים יותר ?

"ממש לא.

בלונים הם חלק מעולם הילדות, בדיוק כמו אופניים, מתקנים וטיולים.

המטרה היא לא להפסיק ליהנות – אלא לעשות זאת בצורה בטוחה."

האמת?

זה נכון לגבי כמעט כל תחום בחיים.

אנחנו לא מפסיקים לצאת לטיולים בגלל החשש מנפילה.

לא מפסיקים לנסוע ברכב בגלל החשש מתאונה.

ולא מפסיקים ליהנות מבלונים בגלל החשש לחנק.

אנחנו פשוט לומדים לזהות את הסיכונים, למנוע אותם ככל האפשר, ולדעת מה לעשות אם חלילה משהו משתבש.