"זו היתה אמורה להיות שבת חגיגית במיוחד", ספרה יעל לכולנו.
"התכוננתי מתחילת השבוע: אספתי מתכונים מיוחדים, הכנתי מגוון סלטים, קינוחים מושקעים ומורכבים ושלושה סוגי דגים. גיסתי היתה נבוכה.
לא התכוונה שאעבוד כל כך קשה. סיפרתי לה את האמת; נהניתי מכל רגע.

הכל היה נפלא. השולחן ערוך, הילדים, נסיכים קטנים, ישבו סביבו נרגשים.
לא בכל יום נפגשות המשפחות שלנו לשבת שלמה. כשהגשתי את הדגים לשולחן התחילו החריקות".
יעל משתעלת, שואפת אוויר. מכווצת מצח.
המילים שגלשו מהפה בקלילות הופכות להיות אבני חצץ, קשות ודוקרות, מועכות את הריאות.
"ידידיה, סנדוויץ מתוק בן שנתיים וחצי, שפשף את העיניים בלי הפסקה. הפנים שלו האדימו והוא לא מצא לעצמו מנוחה".
"אל תגידי לי שהוא מפתח דלקת עיניים", נלחצה גיסתי. "אין מצב שאני נשארת איתו בראשון בבית".
"זה לא נראה רציני", נחמתי אותה. "עוד כמה דקות בטח ירגע".
הגברים בשולחן החלו לשיר במרץ. הילדים הצטרפו אליהם בקולות דקיקים וידידיה לא הפסיק להתגרד.
"תראו מה קרה לו", הצביעה אחת הילדות על הפה הקטן. "הוא לא נראה כמו ידידיה הרגיל".
מבט מהיר הוכיח שהיא צדקה. השפתיים של ידידיה התנפחו, נקודות אדומות התפשטו על הפנים והילד שאף ונשף אוויר בכבדות.
"מה קורה לו?" עכשו כבר נלחצנו כולנו. הילד עבר מיד ליד, משתעל ומשתנק.
"תקראו לשוורץ", בקשתי. מקווה שהשכן מקומת הקרקע, זה המומחה בעזרה ראשונה ודחופה, ידע מה לעשות.
שוורץ הסתכל על הפנים האדומות של הילד, הקשיב לחריקות המאומצות וספק את כפיו. "האמת שאין לי מושג מה עושים", אמר בקול לחוץ. "נראה לי שצריך להזעיק עזרה מקצועית, הילד מפתח מצוקה
נשימתית קשה".
הידיים שלי רעדו כשהדלקתי את הטלפון הכבוי ונתתי לכוחות ההצלה הוראות ברורות כיצד להגיע אלינו במהירות. חמש דקות אחר כך, ברגע שלפני האחרון, הגיעו הפרמדיקים…"
"אלרגיה?" עלו קולות מכל עבר.
"לדגים?"
"מה שלום הילדון?" רעדו קולות אחרים.
יעל ספרה על אלרגיה מסכנת חיים לדגים. על הטיפול שקיבל האחיין, ועל שגרת החיים הלא פשוטה מאותו יום.
תחת רישומו של הסיפור המצמרר היו כל האוזניים כרויות לשמוע מה עושים במקרה של התקף אלרגיה.

קדימה, פעל!
אלרגיה למזון מוגדרת כתגובה בלתי רצויה לחלבוני מזון המתווכת במנגנון החיסוני.
הסימפטומים עשויים להתחיל באופן מיידי ולהתגבר במהירות:
גירוד ונפיחות בעור, בחילות,
הקאות, שלשולים, קשיי נשימה או אנפילקסיס – תגובה אלרגית קשה המגיעה עד סכנת חיים בשל חסימת דרכי הנשימה.
מה עושים כשהילד מפתח תגובות אלרגניות?
במקרה של תגובה אלרגית חמורה (אנפילקסיס), יש לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף.
בינתיים יש לתת לו פניסטיל במינון של טיפה אחת לכל ק"ג ממשקלו,
ובמידה ונושאים מזרק אדרנלין להזרקה עצמית, יש להשתמש בו באופן מיידי.
גם אם התסמינים משתפרים לאחר הזרקת החירום, עדיין יש צורך לפנות לחדר מיון, על מנת לוודא שהתסמיניםלא יופיעו שוב, כאשר תפוג השפעת הזריקה.