"בהתחלה חשבנו שהיא סתם עייפה."

כך מספרת חני, מדריכה שליוותה טיול סוף שנה בצפון.

"זה היה יום חם, לא חריג. הבנות הלכו יפה, היו מים, עצירות מסודרות, הכל לפי הנהלים. ואז אחת התלמידות ניגשה אלי וביקשה לשבת רגע בצד."

יש בזה משהו חריג?

"לא, וזה בדיוק העניין. היא לא נפלה, לא נחבלה, לא התלוננה על שום דבר. היא רק אמרה שהיא חלשה "

ומה עשית?

"ביקשתי ממנה לשתות. היא שתתה. אבל משהו בפנים הרגיש לי לא רגיל. כמה דקות אחר כך היא התחילה להתבלבל. פתאום לא זכרה איפה עצרנו. אמרה שהיא בסדר, אבל נראתה ממש לא בסדר."

מפחיד.

"מאוד. ובאותו רגע הבנתי כמה קשה לזהות מצבים מסוכנים כשהם לא נראים דרמטיים."

מה קרה בהמשך?

החובשת שליוותה אותנו בדקה אותה מיד. היא פשוט התחילה לשאול שאלות, לבדוק, להעריך מצב.

תוך דקות היא אמרה לנו :אנחנו עוצרות הכל. היא צריכה טיפול.

בדיעבד התברר שהיא הייתה בתחילתו של מצב התייבשות משמעותי."

אבל היו מים בטיול, והרבה!

"נכון, בטיול יש הרבה מים, גם לבנות וגם בתא מטען של האוטובוס, וזה בדיוק מה שהפתיע אותנו. לפעמים אנשים שותים פחות ממה שהם צריכים, לפעמים מזיעים הרבה, לפעמים פשוט לא מרגישים את זה בזמן. והגוף שלנו מאותת הרבה לפני שהוא קורס רק צריך ללמוד את שפת האיתותים האלו.

למה דווקא בטיולים?

טיולי סוף שנה מתקיימים בדיוק בתקופה שבה החום מתחיל לעלות. ההתרגשות גדולה, המאמץ גבוה, המסלולים ארוכים  ו-שוכחים את הדבר הפשוט ביותר, לשתות.

התייבשות היא אחת הסיבות השכיחות ביותר להרגשה לא טובה בשט

איך מזהים שמשהו מתחיל?

שימי לב אם מישהי:

• מתלוננת על חולשה חריגה
• סובלת מכאב ראש
• נראית מבולבלת
• מסוחררת
• עייפה בצורה לא רגילה
• מתלוננת על בחילה
• מפסיקה להשתתף או הולכת מאחור

לפעמים אלו הסימנים הראשונים שהגוף מאותת.

אז מה עושים?

שלב ראשון – עוד לפני שמתחילות הבעיות

הטיפול הטוב ביותר בהתייבשות הוא פשוט למנוע אותה.

• לחבוש כובע לאורך כל המסלול.
• לשתות באופן קבוע, גם כשלא מרגישים צמא.
• לעצור לשתייה מסודרת בכל עצירה.
• להעדיף הליכה בשעות נעימות ככל האפשר.
• לשים לב במיוחד לבנות שפחות נוטות לשתות.

הרבה מקרי התייבשות מתחילים פשוט מזה שמישהי "שכחה לשתות".

שלב שני – כשהגוף מתחיל לאותת

כאבי ראש, חולשה, סחרחורת, בחילה או עייפות חריגה הם כבר סימן לעצור.

בשלב הזה מומלץ:

• לעבור למקום מוצל.
• לשבת ולנוח.
• לשתות מים בהדרגה ובכמות מספקת.
• להתפנות לשירותים כשצריך.
• לאכול משהו מתוק או חטיף המכיל אנרגיה.
• להימנע מהמשך מאמץ עד שהמצב משתפר.

לפעמים מנוחה קצרה וטיפול נכון בשלב הזה מונעים החמרה משמעותית.

שלב שלישי – כשהמצב כבר מתקדם

כאשר המטיילת מתקשה לשתות בעצמה, חלשה מאוד, מבולבלת, ישנונית או מתקשה לתפקד – מדובר כבר במצב שמחייב התייחסות רצינית יותר.

בשלב זה:

• יש להמשיך לקרר ולהצליל.
• לתת שתייה בכמויות קטנות ותכופות ככל האפשר.
• ניתן להיעזר במזרק או בטפטפת למתן נוזלים בכמויות קטנות כאשר היא מתקשה לשתות מכוס.
• לא להשאיר אותה לבד.
• לשקול פינוי לקבלת טיפול רפואי בהתאם למצב.

בטיולים, בדיוק כמו בחיים, הגוף בדרך כלל נותן לנו הרבה סימני אזהרה בדרך. השאלה היא האם אנחנו עוצרים להקשיב להם בזמן.