"יער שוויץ" השלט מקדם את פנינו מול נוף עוצר נשימה ירדנו קבוצה שלימה של בנות התפרסנו על הדשא, פתחנו סדין
"עזבו, היא רק נבהלה…" זו הייתה התגובה הראשונה. היום השלישי של הקייטנה. מתנפח ענק במרכז החצר, מוזיקה ברקע, עשרות ילדים
"אנחנו בחזרות אחרונות למסיבת גמר של כיתות ח", משתפת אותנו רחל, מורה ביסודי. אירוע מרגש לגמרי! חזרות אחרונות זהו יום
כשאירוע חירום רפואי מתרחש, כל שנייה קובעת. אך מעבר למהירות, לעיתים ישנו צורך קריטי נוסף – מענה מקצועי, רגיש ומותאם
"לשכנה שלי יש הרבה בנות וקצת כסף" מתחכמת מינדי. "ולכן המקרה המפחיד שלה, בסתר ליבי העלה חיוכון קטן" מה קרה?
קול נפץ הדהד פתאום ברחבי האולם, מלחמת רוסיה – אוקראינה, לפני שלוש שנים. המלחמה הגיע עד אלינו, ישראל. רעדנו—– תסבירי
"אמא, למה הלב שלי דופק כל כך חזק?" "היה בום חזק… כזה שמרעיד את החלונות", מספרת רחלי. "נכנסנו מהר לממ״ד
"שולמית שלי להוטה אחרי ממתקים, עוגות ואפילו שוקולד למריחה". ספרה רות למעגל הקשוב. "את רוצה להזכיר לנו כמה חשובה בדיקה
"אורי, הבן הקטן שלי, מלא אנרגיה, תמיד צוחק ורץ. באותו יום חמישי, אחרי הגן, הוא שיחק בחצר עם חברים. הכל
"גם אני, כמו כל הנשים שיושבות כאן, ציפיתי לחנוכה מלא אור וחוויה משפחתית. בחלום השחור ביותר לא דמיינתי אותו מדמם,
"המטבח הקטן שלי היה דומה יותר לזירת פיגוע מאשר לעצמו". בינה לא חייכה. המקרה היה טרי מדי, והאצבע החבושה שלה
"אף אמא לא מתכננת פעילות של צניחה חופשית במרכז המטבח שלה, בין השיש לשולחן". המשקפיים של שירה רקדו על קצה
