"עזבו, היא רק נבהלה…"
זו הייתה התגובה הראשונה.
היום השלישי של הקייטנה. מתנפח ענק במרכז החצר, מוזיקה ברקע, עשרות ילדים מחכים לתורם.
הכול נראה רגוע.
ואז…
אחת הבנות קפצה בהתלהבות, איבדה שיווי משקל ונחתה בצורה לא טובה.
בהתחלה היא רק בכתה.
"תקומי מתוקה, זה יעבור…"
אבל היא לא קמה.
כל ניסיון להזיז אותה הסתיים בצרחות…
יואו… החלום השחור של כל מדריכה. מה עשית?
"למזלי, עברתי קורס עזרה ראשונה.
הדבר הראשון שעשיתי היה לעצור את כל מי שניסה להרים אותה. כשכולם רוצים לעזור, לפעמים
דווקא העזרה עלולה להחמיר את הפציעה.
ביקשתי שיפנו לה מקום, בדקתי שאין סכנה נוספת, הרגעתי אותה, שאלתי איפה בדיוק כואב לה,
והיה ברור שהיא לא מסוגלת לדרוך על הרגל.
הזמנו אמבולנס, קיבעתי את הרגל כדי שלא תזוז, וכל הזמן דיברתי איתה והרגעתי אותה עד שהצוות
הגיע."
מה באמת היה לה?
"שבר"
איך יודעים אם זו רק מכה או אולי שבר?
"לא תמיד אפשר לדעת.
אבל יש כמה סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה: כאב חזק מאוד, קושי או חוסר יכולת לדרוך על
הרגל, נפיחות, עיוות של האזור או כאב שמתגבר בכל ניסיון להזיז את הגפה.
גם אם לא בטוחים שמדובר בשבר – מתייחסים לזה כאילו יש שבר, עד שיוכח אחרת."

אז מה עושים עד שמגיע האמבולנס?
"קודם כול – עוצרים את כל מי שמנסה להעמיד את הילדה או 'רק לבדוק אם היא יכולה ללכת' אם
יש חשד לשבר, כל תזוזה מיותרת עלולה להחמיר את הפציעה.
משאירים אותה בתנוחה שבה הכי נוח לה, מרגיעים אותה ומבקשים גם מהסובבים לשמור על שקט.
הרבה פעמים עצם הלחץ וההמולה מגבירים את הכאב והפחד.
אם יש נפיחות, אפשר להניח בעדינות שקית קרה או קרח עטוף בבד על האזור הכואב – לא ישירות
על העור.
אם יודעים כיצד, מקבעים את הרגל במנח שבו היא נמצאת, בלי לנסות ליישר אותה ובלי להפעיל
כוח. במקביל מזעיקים אמבולנס, וממשיכים לדבר עם הילדה, לעודד אותה ולעקוב אחר מצבה עד
להגעת הצוות הרפואי."
הדבר החשוב ביותר הוא לזכור: "במקרה של חשד לשבר – פחות פעולות, יותר שמירה על מנוחה
וקיבוע נכון."